לכאורה לחיצת יד פשוטה בין השחור ג'רי הארקנס והשחקן היהודי הלבן דאג (ג'ו) גולד ממיסיסיפי סטייט. אך לחיצת היד הזאת היתה סימן להסטוריה חדשה בהתהוותה

****************************************
לפני שתיכנסו למאמר, רציתי שתדעו שאין דברים מהממים יותר ממה שקורה ממש עכשיו באליפות הקונפרנצים השונים. לפני כמה דקות חזיתי במה שאני בטוח חייב להיות שיא עולמי בכדורסל: שרלוט מנצחת את אוניברסיטת ריצ'מונד ב-'אתלנטיק קוסט 10' קונפרנס 63-68, אחלרי שריצ'מונד מובילה 63-60 עם 5 שניות לסיום!!!!!!!מציע מ-א-ד ללכת ליוטיב ולראות את הדבר המשגע הזה!!!
**************************************

המשחק ששינה הסטוריה

זה היה מחר/היום לפני בדיוק 50 שנה , ה-15 למרץ, 1963. בספרי "חיצים ובונבונים" כך התחלתי את הפרק המתאר את משחק הגמר בין לויולה משיקגו שהעלתה חמישייה שחורה, לבין ואוניברסיטת סינסינטי, וכן את המשחק שקדם לו 8 ימים לפני בין לויולה לבין מיסיסיפי סטייט בגמר המיד-איסט שהעלה את לויולה ל-'פיינל-פור'. בפרק על משחק הגמר אני מתאר גם את לחיצת היד והמשחק בין לויולה ומיסיסיפי סטייט ששינה את ההסטוריה.

כך התחיל הסיפור בפרק "השעון מראה 0:00": "הכרטיס (גוש P, שורה 15, כיסא 27) שמור אצלי למזכרת עד היום. כרטיס ממשחק גמר אליפות המכללות הראשון שראיתי. גם היום, אחרי שחזיתי בגמר NCAA בכדורסל שש פעמים נוספות ו-28 פעמים בטלוויזיה, אני קובע ללא היסוס שהיה זה הגמר הגדול מכולם. רק שנים אחר כך התברר שהוא היה גם אחד החשובים, גמר שהכתיב היסטוריה, כשהמשחק שקדם לו לאליפות אזור המיד-איסט בין לויולה ומיסיסיפי סטייט היה אולי חשוב אפילו יותר, כי היה זה משחק בין מיסיסיפי סטייט הלבנה – מרכז הגזענות והמטה הראשי של הקלו-קלאקס-קלאן – משחק שגרם למהפכה בכל הדרום הגזעני, שני בעוצמתו רק ל"צעדת החופש" של מרטין לותר קינג שנים אחדות מאוחר יותר.

משחק הגמר היה הרבה יותר ממשחק כדורסל. זו הייתה הפעם הראשונה שבה משחק כדורסל במכללות או במקצוענים נשלט על-ידי שחורים: בחמישיות הפותחות עלו ארבעה שחורים בלויולה יוניברסיטי ושלושה בסינסינטי, מהפכה אמיתית באותם הימים. זו הייתה הפעם הראשונה שהטלוויזיה גילתה בגדול את כדורסל המכללות והתקיפה מכל עבר עם 12 מצלמות בפריים טיים. זה היה המשחק האחרון עד שנת 1989 שהסתיים בהארכה, והיה זה גם המשחק האחרון לפני תחילת השושלת של U.C.L.A, ששלטה במכללות ב-12 השנים הבאות (10 אליפויות, שבע מהן רצופות), תחילה עם לו אלסינדור ואחר כך עם ביל וולטון.

אמנם גם לפני גמר 1963 הופיעו במכללות שחקנים שחורים מצוינים: ביל ראסל וקייסי ג'ונס באוניברסיטת סן פרנסיסקו, וילט צ'מברליין באוניברסיטת קנזס ואוסקר רוברטסון בסינסינטי. אלא שעד 1963 לא אפשרו לשחורים להופיע יחד ככוח וכגורם קבוצתי. "היה חוק בלתי כתוב – מין 'הסכם ג'נטלמני' בין המאמנים", סיפר לי מאמן הכדורסל של סיינט ג'ונס יוניברסיטי בניו-יורק, לוּ קרנסקה. "מקסימום שני שחורים בחמישייה במשחקי חוץ – כשהקהל הביתי אינו רואה – ושחור אחד בבית". אלא שמאמן לויולה הקתולית, ג'ורג' איירלנד, לא התחשב ב"הסכם הג'נטלמני". הוא העלה בחמישייה ארבעה שחורים. לא מכיוון שהיה שוחר שוויון שחורים – איש לעולם לא יידע את דעתו בנידון – אלא מכיוון שהיה מאמן שרצה דבר אחד בחיים: לנצח במשחקי כדורסל.

זו הסיבה שבגללה כולם שנאו אותם. אפילו הכמרים בבית, ששלטו באוניברסיטה כמו שטדי קולק שלט פעם בירושלים. "גילו לנו", מספר ג'רי ליין, עוזר המאמן של איירלנד, "שפעם ראה האב האנטר (נשיא האוניברסיטה) מדונה שחורה בחלומו. 'ראו את מי מביא לנו איירלנד עכשיו', אמר בסלידה".

כששיחקו את הפיינל פור בניו אורלינס לא הורשו שחקני לויולה להיכנס למסעדות והיו חייבים לעשות את צרכיהם בצדי הכביש.

אבל הסיפור האמיתי היה אליפות המיד-איסט באיסט לנסינג, מישיגן. במשחקה של לויולה באליפות אזור המיד-איסט נגד מיסיסיפי סטייט יוניברסיטי (51-61 ללויולה בסיום) נכחו שוטרים וחיילי המשמר האזרחי במספרים כאלה, שנדמה כאילו עליהם להשתלט על מהומות השחורים בשכונת וואטס שבלוס אנג'לס כמה שנים אחרי, ב-1969. סיפור המשחק בין לויולה למיסיסיפי סטייט הפך אותו להרבה יותר מ"עוד משחק": כשנודע למושל מיסיסיפי שהקבוצה תשחק באחד השלבים נגד קבוצה שבה מככבים שחקנים שחורים, הוא אסר על הקבוצה להופיע בטורניר ה-NCAA. מאמן הקבוצה "בייב" מקארת'י ושחקניו החליטו בכל זאת להופיע לטורניר בסתר סתרים, עם או בלי רשותו של המושל. בעקבות הלשנה ממאמן הכושר של הקבוצה, נודע למשרד התובע הכללי על כוונת הקבוצה להופיע למשחק, וזה הוציא "צו עיכוב" לקבוצה. המשמעות: טיסתם למשחק תיחשב לעבירה פלילית. אבל הצו חייב להינתן למאמן הקבוצה אישית ופיזית כדי שיהיה בתוקף. שיחת טלפון סודית נוספת, הפעם למאמן מקארת'י מאחת המזכירות במשרד התובע הכללי, מנעה את קיום הצו. היא הסגירה למאמן את שעומד לקרות בשדה התעופה למחרת בבוקר. המאמן ושחקניו החליטו ועשו: הם מיהרו להיכנס באמצע הלילה לשני מיניבוסים – טיסת בוקר לא באה בחשבון – ויצאו מגבולות מיסיסיפי לפני שיגישו למאמנם את צו העיכוב.

הסיפור של 'הבריחה' של קבוצת הכדורסל של מיסיסיפי סטייט ומאמנה התפרסם בכל ארה"ב. האומץ של 12 שחקני הקבוצה הלבנים, וצוות המאמנים, היה דבר שהיום קשה לתארו או להבינו. הם לא יכלו הרי להישאר באיסט לנסינג, מישיגן, לנצח. ומה אם היו מנצחים ומגיעים לפיינל-פור?  ההשלכות של מעשיהם היו ברורות למאמן ולשחקניו. כשהם חזרו הביתה לסטרקוויל, מיסיסיפי, המאמן וכל 12 השחקנים אמרו פה אחד בהצהרה: "לא היה בדעתינו להביע עמדה או צעד בקשר לאינטגרציה. אנחנו שחקני כדורסל, וכל מה שרצינו היה לשחק באליפות המכללות, דבר שהגיע לנו. העובדה שלקבוצה הנגדית היו שחקנים שחורים לא עניינה אותנו כי אנחנו משחקים כדורסל, לא עוברים 'מבחן צבעים' בעיניים". אבל הצהרה או לא הצהרה, רוב ארה"ה היללה ופארה את אומץ ליבם של השחקנים והמאמנים.

לפני זריקת הביניים נפגשו קפטן לויולה ג'רי הרקנס וקפטן מיסיסיפי סטייט דאג גולד היהודי, ולחצו ידיים. האומה כולה צפתה במחזה הזה בטלוויזיה, בכלל זה תושבי מדינת מיסיסיפי. סתם לחיצת יד להבעת כבוד  ספורטיבי וגוד לאק . מדבר יכול להיות דבר תמים וחף מפשע מזה? אבל בימים ההם לחיצת היד הזאת היוותה לא פחות מרעידת אדמה, במיוחד במדינות הדרום של אז. אני לא משוכנע עד היום שדאג גולד לא ניבחר לעשות זאת מצד מיסיסיפי סטייט כדי להקטין במעט את הזעזוע, כאילו, "לפחות הלבן היה יהודי". אולי לא, כי הוא היה קפטן הקבוצה משך כל העונה (ושחקנה הטוב ביותר), וגם זה לא דבר של מה בכך כי להיות קפטן יהודי של קבוצת כדורסל שיותר "דרומית" ממנה לא יכולה להיות היה אף הוא דבר לא רגיל.

המושל התפוצץ מכעס וציווה על השחקנים לחזור מיד הביתה. הם לא נענו. "לא שמענו שום דבר כזה", אמרו השחקנים אחרי שהפסידו ללויולה ונשארו יום נוסף בשביל לגבור על בולינג גרין יוניברסיטי 60-65 ולסיים במקום השלישי בטורניר המיד-איסט. כשחזרו הביתה כבר לא ניתן היה לעשות נגדם מאומה – והתובע הכללי החליט בשכל לוותר על העניין ולעבור עליו לסדר היום כי מבחינה חוקית לא היה לו כנראה מספיק כדי להעמידם לדין. זה היה גם מאוחר מדי: שחקני מיסיסיפי סטייט ומאמנה פתחו את השער לשיתוף שחורים בכדורסל המכללות בדרום הגזעני.

זו היתה ההתחלה. משחק הגמר בין לויולה וסינסינטי המשיך בגלגול כדור השלג של "שחור-לבן", אבל על כך ב-23 למרץ, יום השנה ה-50 למשחק גמר המכללות.